פסק-דין בתיק ת"א 18966-06-11

1. זוהי בקשה לסילוק תובענה על הסף. הבקשה הוגשה על ידי מי שהוא נתבע 1  בתביעה . התביעה, אותה מבוקש לסלק ,הוגשה ביום 13.6.11 על ידי המשיבים 1,2, למתן פסק דין הצהרתי  כי המשיב 2 הינו בעל זכויות החכירה של מקרקעין  הידועים כגוש 10014 חלקה 202 תת חלקות 8,13,15,16,17 באזור התעשיה חדרה  (להלן " המקרקעין").

2. עובדות הרקע

2.1 המשיבים 1,2, הינם התובעים בתביעה העיקרית והם מבקשים להצהיר על זכותם לחכירה במקרקעין בו ממוקמת משחטה .

2.2. מנסח רישום מקרקעין שצורף עולה כי  זכויות  החכירה בנכס רשומות על שם המבקש, מר וטורי.  המשיבים 1,2, טענו בכתב תביעתם כי הנכס רשום אומנם על שם המבקש, אך רק כנאמנות עבורם. נטען כי המשיבה 1 היא המחזיקה בנכס ומפעילה את המשחטה והמפעל. עוד טענו כי המשיבים 3-8, לזכות מי מהם רשום עיקול על הנכס ואף משכנתא בגין חוב של המבקש , אינם רשאים לנקוט בהליך מימוש כלשהו, שכן הזכויות בנכס הם של המשיבים 1,2 ולא של החייב המבקש.

2.3 בין המבקש למשיבים 1,2, קיים סכסוך כספי בגין פעילות מסחרית שהיתה לצדדים, וענין זה מתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת תיק אחר.(ת.א 35746-01-11 ). המבקש טען כי הגשת התביעה הנוכחית על ידי המשיבים 1,2, באה כאמצעי לחץ בשל התביעה הכספית שהוא הגיש כנגד המשיבים.

2.4 טענות המשיבים 1,2, בכתב תביעתם

א. בכתב התביעה שהגישו משיבים 1,2 נכתב כי הם המחזיקים בנכס מאז שנת 1990 באופן  הבא : המשיב 2 מחזיק בנכס באמצעות חברות שונות מטעמו מאז שנת 1990, ואילו המשיבה 1 מחזיקה בנכס מטעמו מאז שנת 2002.  עוד נטען בכתב התביעה כי המשיב 2 רכש את המשחטה מהמבקש, מר וטורי,  בשנת 1990 (תת חלקה 17) ,אך בשל הסתבכות בהליכים פלילים בגין עבירות מס החל משנת 1995 קבל את הצעת המבקש כי המשחטה תשאר על שם המבקש, וזאת על אף שלא נערך מסמך נאמנות כלשהו בין הצדדים. בהמשך נטען כי משיב 2  רכש באמצעות חברות מטעמו תתי חלקה נוספים שכולם נרשמו על שם המבקש בלשכת רישום המקרקעין.

ב. בכתב התביעה של משיבים 1,2, פורט כי המשיב 2 הסכים לרשום על הנכס משכנתא מדרגה ראשונה בשל הלוואה שלקח המבקש מבנק לאומי לישראל בע"מ ובמהלך חודש מאי 2011, פדו המשיבים 1,2, את חוב המשכנתא של המבקש ובכך הפכו לנושים מובטחים של הנכס במקום הבנק.

ג. המשיבים 1,2, מדגישים בכתב תביעתם כי בצעו השקעות במבנה המשחטה ובציוד, ויש בכך ללמד על זכותם בנכס. נטען כי הציוד הינו בבעלות המשיבים 1,2, על אף  שחלקו נמכר למבקש בשנת 2004 "כדי להציל נכסים של החברה" במהלך חקירות מס.

2.5 המבקש מכחיש את הטענות הנטענות כנגדו, וטוען כי יש למחוק את התביעה שהוגשה על הסף.

3. אין מחלוקת על כך שזכות החכירה  במקרקעין רשומה על שם המבקש, מר וטורי. לפי ס' 125 (א) לחוק המקרקעין התשכ"ה 1965 "רישום בפנקס לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו". מכאן שהנטל הוא על המשיבים 1,2 ,  להראות כי זכות החכירה היא שלהם. מדובר בנטל כבד מאוד (ראו עא 2576/03 אהובה וינברג נ. האפוטרופוס לנכסי נפקדים  נבו 21.2.07 )

על המשיבים 1,2, היה להראות בשלב זה ולו לכאורה ,על מה מתבססת טענתם לזכות החכירה במקרקעין. המשיבים 1,2, לא צרפו לתביעתם או לתגובתם לסילוק על הסף כל שמץ של ראיה ממנה ניתן ללמוד כי זכות החכירה במקרקעין היא שלהם.

4. לעומת החסר מצד מסמכי התביעה, הציג המבקש, הוא נתבע 1  בתביעה, מסמכים שונים המשמיטים את הבסיס מטענת המשיבים 1,2, כי הינם בעלי הזכות -

4.1  הוצג הרישום בפנקסי המקרקעין  המלמד כי המבקש הינו בעל הזכות הרשום. הוצגו שטרי העברת זכות שכירות בענין תת חלקות 15,16  משנת 2001 , שטרי שכירות בענין תת חלקות 17,18 משנת 2005, הוצגו חוזי חכירה עם מנהל מקרקעי ישראל לענין חלקה 202 שעל כולם המבקש חתום כבעל הזכות, הוצגה התכתבות בין המנהל והמבקש בנושא בקשה לתוספת בניה משנת 2006, וכן חליפת מכתבים משנת 2010 שתפורט להלן. 

4.2 אין מחלוקת על כך כי המשיבים 1,2, אכן שהו במקרקעין, אלא שהמבקש טוען כי שהייתם היתה במסגרת הסכם שכירות. חיזוק לכך הובא במכתב מיום 4.7.10 ששלח המבקש למשיבים ובו הוא מודיע כי הסכם השכירות בינו לבין המשיבים 1,2, בגין השכרת המשחטה הציוד והרכבים הסתיים ביום 1.7.10. נדרש חוב של דמי שכירות שלא שולמו עבור חודש מאי,  יוני 2010, ופינוי מידי. על מכתב זה ניתנה תשובת המשיבה 1 .

תשובת המשיבה 1 מיום 22.8.10 באמצעות בא כוחם מפרטת את הנסיבות שהתרחשו. נכתב שם כי מזה שלוש שנים , בשל כך שהחברה של מר וטורי, "הוד המשק" נקלעה לקשיים כלכליים חמורים הציע מר וטורי למשיבה 1 "לממש אופצית קניית המשחטה והרכבים שבבעלותה תמורת ההלוואה על המבנה ועל הרכבים בנוסף להזרמת כספים והשקעת מאות אלפי שקלים בנכס ובציוד כמו כן תשלום חובות בבנק, כך שבסופו של דבר יהפכו מרשי לבעלים לכל דבר וענין...". עוד צויין במכתב כי ההצעה לממש את האופציה עלתה תמורת החזר ההלוואה שלקח מר וטורי חיים מבנק לאומי.  עולה לכן מהמכתב, בצורה מפורשת, כי קיימת אופציה למשיבים 1,2, לטענתם, לרכישת המקרקעין והיא רק במהלך  שלוש השנים האחרונות, דהיינו מאוגוסט 2007 לערך. עובדה זו סותרת באופן נחרץ את טענת התובעים בכתב תביעתם כי רכשו את הנכס כבר בשנת 1990.

עוד נכתב באותו מכתב כך "חשוב לציין כי נחתם בין מרשך למרשי הסכם שכירות אחד ויחיד בתאריך 31.12.2002 לתקופה של שנה אחת בלבד, ורק עכשיו ואחרי תקופה של 7 שנים נזכר מרשך לקבל את החזקה בחזרה ,דבר שלבטח תמוה בעיני מרשיי ולא ניתן להסברה". הסכם השכירות צורף למכתב.  גם מפסקה זו במכתב ניתן ללמוד שבשנת 2002 היה הסכם שכירות לפיו המשיבה 1 שכרה את המקרקעין מהמבקש, מר וטורי. עובדה זו איננה מתיישבת עם טענת המשיבים 1,2, כי רכשו את המקרקעין בשנת 1990 .

4.3 המבקש אף צריף שלוש חשבוניות/קבלה משנת 2007 וחשבונית אחת מחודש יוני 2010 המופנות למשיבה 1  בהן נכתב סכום של 25,000 ש"ח לכל חודש בעבור "השכרת מבנים וציוד במשחטה בחדרה". חשבוניות אלו המתייחסות לשנת 2007 מלמדות על כך כי המשחטה והציוד שבה נשכרו על ידי המשיבה 1, ובגין כל חודש שכירות שולם סכום של 25,000 ש"ח. עובדה זו שוללת את טענת המשיבים 1,2, כי הם היו בעלי הזכות במקרקעין החל משנת 1990.

4.4 במהלך הדיון מיום 6.7.11 הוצג בפני בית משפט הסכם השכירות עצמו בין המשיבה 1 לבין מר וטורי משנת 2002. זוהי  ראיה נוספת לקיום יחסי שכירות במקרקעין בין משיבה 1 לבין המבקש, כאשר המשיבה הינה השוכרת.